רפואה על פי הרמב"ם – האם אנחנו באמת חייבים להשתמש בתרופות סינטטיות על מנת לטפל או לרפא חולי או נגע המתפרצים בגופנו? או שניתן להשתמש בצמחי מרפא, "תרופות סבתא" וטיפול טבעי מונע?

רפואה על פי הרמב"ם בשלושים השנים האחרונות התעוררה בעולם המערבי המודעות לכוחם המרפא של הצמחים והשימוש בדרך הטבעית הפך לתופעה נרחבת ונפוצה עד מאוד. רבים מהמוצרים המוצעים כיום למכירה מבוססים על ידע ישן נושן שחווה התחדשות באמצעות גילויים חדשים לכאורה במחקרים מדעיים. למרות שנראה לעיתים שהשימוש בצמחים למטרות רפואיות הינו תופעה מודרנית ומתקדמת, אך למעשה האנושות עושה שימוש בצמחים למטרות ריפוי למעלה מחמשת אלפים שנה. הרפואה הטבעית היתה בעבר נחלת הכלל ותורה זו עברה מפה לאוזן ובירושה מדור לדור, עוד הרבה לפני שהאדם למד לבודד את מרכיבי הצמח הפעילים במעבדה, להתחקות אחר הסגולות הרפואיות ולהפיק חומרים פעילים בתהליך של סינתוז כימי- אלו התרפות והויטמינים של ימינו אנו.

בימי קדם תרבויות שבטיות אספו ידע מסורתי במשך אלפי שנים בתהליכים של ניסוי וטעייה, ההודים משתמשים בשיטה עתיקה מעין זו עד היום, השמאנים האינדיאנים, כמו גם הסינים שרפואתם העממית בת מעל שלוש אלפים שנה. כיום ידועים מעל 30,000 זנים שונים של צמחי מרפא ולנו היהודים, יש את הרמב"ם, שמלבד היותו דמות רפואית רבת כבוד חקר את הצמחים הירקות והפירות, סגולותיהם והשפעותיהם. מי מאיתנו לא מכיר את תרופות הסבתא, שתמיד עובדות ומסייעות לגוף להתגבר על חום או שפעת. מרק העוף המפורסם נחקר באחת האוניברסיטאות בארצות הברית ובמחקר נבחנה יעילות התרופה כהלכה למעשה. המחקר הסיק כי שאיפת אדים רוויים בשומן תרנגולת מסייעת בפתיחת הסינוסים ומספקת הקלה משמעותית לחולה בשפעת.

רפואה על פי הרמב"ם תרופות הסבתא או התרופות הטבעיות שהיו עד לא מזמן הדרך השכיחה לטיפול במכאובים או מחלות- מחזירות אלינו את האחריות לטיפול וריפוי עצמנו, בכוונה ותשומת לב לעצמו, הן מציעות לנו עצמאות וחוסר תלותיות בגורמים חיצונים ומזכירות לנו עד כמה פחתה היכולת שלנו להתמודד ביום יום עם כאבים לחץ ומכאובים. יש לנו כל יום מחדש את היכולת לסייע לעצמנו באמצעות ידע עשיר ומגוון, עתיק יומין. אך יש לזכור כי הריפוי בצמחים אינו ריפוי מהיר כמו תרופות כימיות או סינטטיות ולעיתים אף יידרש שימוש ממושך כדי להבחין בתוצאות משמעותיות בבעיות רפואיות כרוניות.

רפואה על פי הרמב"ם קיימות מספר שיטות המשמשות להפקת התועלת המירבית מצמחי המרפא השונים. חלקיו השונים של הצמח משמשים בתהליך הכנת התרופות ונבחרים בהתאם לשיטה בה מכינים אותן, בצורתם הטריה והיבשה. אחת הדרכים הנפוצות היא מיצוי במים , שמן או בתערובת של מים ואלכהול .ניתן כמובן להינות מתרומתם של צמחי המרפא בצורתם המעובדת- טבליות, אבקות כמוסות, משחות, קרמים, תחליבים, שמנים ועוד. ככל שהצמח טרי יותר כך השפעתו טובה יותר אולם עדיין מומלץ לייבש את הצמח בטרם עושים בו שימוש. את הצמחים מומלץ לכתוש במכתש ועלי ולערבב את התכשירים בכפות עץ בלבד.

ישנן מספר שיטות: חליטה, מרתח, משחה, סירופ, תמיסה, קרם טיפולי ורטייה חמה.

חליטה

רפואה על פי הרמב"ם חליטת צמחי מרפא, הכוונה למיצוי הצמח במים ללא הרתחה. ההרתחה גורמת להתנדפות של חלק מהשמנים האתרים עוד בטרם מגיעים המים לטמפרטורת הרתיחה. להכנת חליטה יש לערבב כפית עד שתי כפיות של צמח מיובש או שתיים עד ארבע כפיות של צמח טרי על כמות של ספל מים רותח, משרים לעשר דקות ואז מומלץ לשתות את החליטה בהיותה פושרת או קרה, פרט למקרים בהם החליטה מכוונת לגרום להזעה, לטפל בשיעול או להוריד חום. המינון המומלץ על פי רוב הוא: ספל עד ארבעה ביום, אלא אם נאמר אחרת על ידי הרופא כמובן. במידה ומכינים כמות ליום שלם, מומלץ לסנן לאחר ההשרייה ולאחסן במיכל זכוכית בעל מכסה אטום.

חליטה בשמן

רפואה על פי הרמב"ם השימוש בחליטה בשמן הינו לשימוש חיצוני בלבד ואת המיצוי ניתן להכין בשיטה קרה או חמה. לשיטה החמה ממלאים מיכל בצמח טרי ומכסים בשמן זית, חמניות או שקדים. שמן הזית מבטיח עמידות של המיצוי לאורך זמן רב יותר מהאחרים. אופן ההכנה: אוטמים את המיכל ומעמידים אותו על ראשו בתוך קלחת מים מעל האש. מביאים את המים לסף רתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים לעוד 3 שעות. מסננים את תכולת המיכל דרך בד נקי או נייר סינון אל תוך בקבוק זכוכית כהה. לשיטה הקרה נוקטים באותם השלבים פרט לחימום. את המיכל עם השמן והצמחים מעמידים בשמש למשך שבועיים ולאחר מכן מסננים ומאחסנים בבקבוק זכוכית כהה.

מרתח

רפואה על פי הרמב"ם הרתחת חלקי הצמח מיועדת למיצוי תכונותיהם של החלקים הקשים של הצמח, כמו שורשים גבעולים וענפים, קליפות גזע וזרעים. אופן ההכנה: מכניסים אל הסיר את חלקי הצמח ומים ביחס של 2 כפיות צמח וכוס מים קרים. אסור להשתמש בסיר אלומיניום בגלל הריאקציה בין המתכת לצמח. מכסים את הסיר ומביאים את תכולתו לנקודת הרתיחה, מנמיכים את האש וממשיכים להרתיח לעוד כעשר עד חמש עשרה דקות, או עד שכמות הנוזלים מצטמצמת לעד כשליש מהכמות הראשונית. מורידים את הסיר מהאש , מניחים לתערובת להתקרר מעט, מסננים  דרך בד נקי ומאחסנים במיכל זכוכית אטום. המינון המומלץ ליום הינו ספל אחד שלוש פעמים ביום. אם למרתח טעם מר מאוד או שהצמח חזק מאוד, בולעים ארבע כפיות שלוש פעמים ביום. לא מומלץ להכין מראש כמות ליותר מהנדרש לעשרים וארבע שעות טיפול קדימה, זאת בשל העובדה שהמרתח אינו מכיל חומרים משמרים ועשוי לאבד ממרכיביו החיוניים.

משחה

רפואה על פי הרמב"ם המשחה היא תערובת סמיכה הנרקחת ממרכיבים שומניים ומיועדת לשימוש חיצוני במיוחד במקרים בהם יש רצון להקל על גירוי ואו טיפול בבעיות עור שונות. להבדיל מקרם משחה לא חודרת אל תוך העור, אלא מכסה ופועלת מעל פני השטח. הבסיס השומני הטבעי למשחה הוא לינולין, חומר שומני המופק מצמר כבשים. ללינולין מוסיפים מרכיב מקשה כמו שעוות דבורים ותמצית צמחית.

אופן ההכנה: כותשים היטב במכתש ועלי את חלקי הצמח היבשים. על כל 30 גרם צמח כתוש יוצקים בקערת זכוכית חסינת חום שש כפות של לינולין. במחבת ממלאים מים עד לגובה שני סנטימטרים ומביאים לרתיחה. מנחים במחבת את הקערה עם השמן והצמחים, מנמיכים את החום ומורידים את טמפרטורת המים לכשלושים וחמש מעלות צלזיוס. מומלץ להיעזר במד חום על מנת לשמור על מידת הטמפרטורה הרצויה. משאירים את הקערה במים החמים למשך זמן של שלוש עד חמש שעות ואז מסננים את תכולת הקערה דרך בד נקי על מנת לשמור את מירב השמן ובמקביל לסנן את רוב חלקי הצמח. יש לחזור על תהליך הסינון מספר פעמים על מנת להשיג צלילות, עד כמה שניתן.

מחזירים את השמן לחימום במים, מעלים את הטמפרטורה לשישים וחמש מעלות צלזיוס ומוסיפים 12 כפיות של שעוות דבורים מפוררת, אשר תימס בחום זה. בוחשים היטב את התערובת בכף עץ ומורידים מהאש. חומרים משמרים טבעיים היעילים ל משחות הן תמצית בנזואין או ויטמין E.

מוסיפים טיפה של שמן על כל 30 מ"ל של שמן צמחי שהתקבל לפני הוספת שעוות הדבורים. כשהתערובת מתקררת היא הופכת לצמיגית ומתגבשת למרקם משחתי. על מנת לוודא שהתקבלה משחה בצמיגות הרצויה, יש ל טפטף מספר טיפות על צלחת זכוכית קרה, לאחר כדקה של המתנה ניתן לבדוק את צמיגות המשחה שתתקבל. אם החומר דליל מידי ניתן להוסיף משעוות הדבורים. אם המשחה סמיכה מידי ניתן להוסיף עוד מהשמן הצמחי. יוצקים את התערובת בעודה חמה לכלי אחסון עם מכסה ומאחסנים במקום מוצל.

סירופ

רפואה על פי הרמב"ם הסירופ הינו תמיסה מרוכזת המבוססת על סוכר או דבש- הידוע בסגולותיו המרפאות. הסוכר משמש גם הוא כחומר משמר וגם טעים וערב לחך של ילדים.  סוכר גם מנטרל טעמים קשים ומרים וכן שומר על תכונות וסגולות הצמח. סירופ יעיל בעיקר לשיעול, כאבי גרון ובעיות עיכול.  מכינים שתי כוסות של חליטה או מרתח, מסננים ומוסיפים שלושה רבעי כוס של סוכר חום או דבש. משלים על אש נמוכה תוך כדי בחישה עד להמסה אחידה ומלאה. מעבירים למיכל זכוכית עם סגירת ואקום אטומה ומאחסנים במקרר.

המינון המומלץ לשימוש הוא כפית אחת, לחזור על הפעולה שלוש פעמים ביום, אלא אם נאמר אחרת על ידי רופא.

קרם טיפולי

הקרם הינו תערובת של שמן קל, תמצית צמחים, שעוות דבורים וחומר מלכד. הקרם נספג בתוך העור ולא סותם את הנקבוביות . כמו כן ניתן לקנות קרם טבעי על בסיס מים בחנויות טבע וכדו' ולהשתמש בו כבסיס לקרם הטיפולי. מתחילים בהמסת 60 גרם שעוות דבורים בקערת זכוכית חסינת חום המונחת בסיר מים רותחים (חשוב שהכלי אליו יוצקים את התערובת לא יכיל אלומיניום). מוסיפים 200 מ"ל שמן זית או תערובת שמני ירקות אחרים, (בהתאם לייעוד הקרם ותפקידו),בזרם איטי תוך כדי בחישה . מכינים חליטה צמחית מרוכזת בכמות של 400 מ"ל . מוציאים את הקערה מסיר המים החמים ובוחשים עד להתקררות הקרם. לשימור הקרם ניתן להוסיף טיפה של שמן בנזואין לפני הוצאת הקערה מהמים החמים. מעבירים לכלי אחסון מעוקר עם מכסה אטום. מאחסנים במקום מוצל.

על בסיס מתכון זה ניתן להכין קרמים קוסמטיים למטרות שונות תוך שימוש בשמנים אתריים ובשמני ירקות, כמו: נבט חיטה, שמן נים, חוחובה, שמן זית ועוד.

רטייה חמה

רפואה על פי הרמב"ם רטייה חמה מועילה במיוחד לטיפול בנפיחויות, מורסות, זיהום בחזה, כאבי שיגרון ונקעים. להכנת רטיות יש להשתמש באבקת צמחים מיובשים כתושים דק, או בצמח טרי אותו כותשים לעיסה. מערבבים את אבקת הצמח עם מעט מים לקבלת עיסה סמיכה. בשימוש בצמח טרי יש להוסיף מעט קורנפלור  עד לקבלת עיסה. את העיסה מורחים בין שתי חתיכות בד נקיות ורכות ומניחים על האזור הפגוע. אין להשאיר את הרטייה ליותר מ12 שעות רצופות , פרט ליוצא הדופן של צמחים מחממים כמו צמח החרדל.

תמיסה

תמיסה היא מיצוי מרכיבי הצמח החיוניים בתערובת של מים ואלכוהול. האלכוהול ממוסס רכיבים חיוניים מהצמח כמו שומנים שעוות ומרכיבים אתריים, מה שהמים לבד לא יכולים להפיק מהצמח. בנוסף האלכוהול משמש כחומר משמר המגן על התמצית לאורך זמן רב מאוד- עד כשנתיים. האלכוהול משמש להכנת תמיסות צמחיות שמו אתנול או בשמו המוכר כוהל אתילי, אם לא מצאתם אלכוהול מעין זה ניתן להמירו בוודקה או משקאות אחרים בריכוז אלכוהול גבוה, ואף בחומץ. בשיטה זו של תמיסה כל חלקי הצמח ניתנים לשימוש. נוזלי התמיסה מורכבים מכמות שווה של מים ואלכוהול. היחס בין הנוזלים לצמח היבש הוא 1 ל5 בהתאמה, ובצמח טרי ביחס של 1 ל2 בהתאמה. כותשים או קוצצים את חלקי הצמח, מכניסים לכלי ויוצקים אליהם את תערובת הנוזלים, סוגרים ומניחים במקום מוצל למשך שבועים תוך ניעור המיכל לפרקים. לאחר שבועים מסננים את תכולת המיכל דרך בד צפוף ונקי אל מיכל זכוכית כהה בעל מכסה אטום. חשוב להקפיד לאטום את המיכל על מנת שהאלכוהול לא יתנדף. המינון המקובל המומלץ לשימוש הוא 15 טיפות 3 פעמים ביום, אך המינון יכול להשתנות בהתאם לחומרת המצב. במידה וקיימת רגישות לאלכוהול ניתן למהול את התמיסה במשקה לא אלכוהולי מבלי לפגום באיכותה.

רפואה טבעית

רפואה על פי הרמב"ם