הֶרמֶיטיציזם – הפילוסופיה שמאחורי הרפואה
הרמיטיציזם – המונח "הרמטי" לקוח מהמילה הלטינית מימי הביניים hermeticus ביוונית שנגזרה משמו של האל היווני הרמס.
הרמס הוא אל יווני, בתפקידו שליח האלים, פטרון הרופאים הסוחרים, הסופרים, הנוודים וגם מגן הגנבים, הרומאים זיהו אותו עם האל שלהם בשם מרקוריוס.
הרמס הוא אל אולימפי אשר היה אהוב מאוד על היוונים. הוא היה מעורה בענייניהם של בני האדם והוא שלימד אותם לשקול, לספור, למדוד ולכתוב, במקרא הוא מוזכר פעם אחת – בשם "כוכב" (שמו העברי של כוכב מרקורי), "וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם" (ספר עמוס, פרק ה', פסוק כ"ו). בלשון התלמוד הוא ומרקוריוס נקראים "מרקוליס", ייתכן שפירוש שמו ביוונית "גלעד, ערימת אבנים".
הרמיטיציזם – הרמיטיציזם או הרמטיקה או במילים אחרות : המסורת ההרמטית המערבית היא מערכת של אמונות פילוסופיות ודתיות המבוססת בעיקר על כתבים פסאודואפיגרפיים שהם בעיקר ספרים דתיים כמו המדרשים והספרים החיצוניים, המיוחסים לדמויות כמו חנוך (דמות מספר בראשית), אברהם, משה ועוד, אף על פי שנכתבו בימי בית שני, גם ספרות מימי הביניים יוחסה פעמים רבות לדמויות קדומות, כגון ספר הזוהר. המיוחסים להרמס טריסמגיסטוס.
אמונות אלה השפיעו רבות על המסורת האזוטרית המערבית, ויוחסה להן חשיבות רבה בתקופות שונות במהלך ההיסטוריה כמו הרנסאנס וברפורמציה, כאשר מדברים על כתבים הרמטיים או על חכמות הרמטיות הכוונה בדרך כלל היא לעיסוק בתחומים: כישוף, אלכימיה, אסטרולוגיה ואף על עיסוק בקבלה כתחום-דעת השייך לתחומים הללו.
היסטוריה – הרמיטיציזם
הרמיטיציזם – ההיסטוריה של הרמס והתוכן שהוא מסמל בהקשר הבריאותי משוער שמקורו במסופוטמיה של המאה ה-26 לפנה"ס, שם הוא הופיע הרעיון מאחורי ההרמטיציזם לראשונה ונראה שאז הוא הופיע כמטהו של כרוז או שליח, מכונף לעיתים, ועטוף בשני סרטים לבנים.
בספר במדבר כ"א ח-ט מופיע לראשונה בתנ"ך נחש הנחושת, סמל דומה למטהו של הרמס, עם עליית האימפריה היוונית הפך המטה לסמלו של האל הרמס, שליח האלים, אסטרולוג ומרפא, מגינם של הסוחרים ושל הגנבים.
ההרמטיציזם הופיע לראשונה בשלהי העת העתיקה במקביל לגנוסיס, לנאופלטוניזם ולנצרות העתיקה, בהתחלה הזרם התאפיין בהתנגדות לדומיננטיות גם של הרציונליות הטהורה וגם לאמונה הדוגמטית, אוסף החיבורים הידוע כיום בשם הכללי קורפוס הרמטיקום (Corpus Hermeticum) היה חלק מתחייה של הגות אינטלקטואלית פגאנית שהתרחשה בסביבות המאה השנייה לספירה.
ביטויים אחרים לתנועה תרבותית זו ניתן לזהות בפילוסופיה הנאופלטנית, באורקלים הכשדיים, בספרות האורפאית המאוחרת ובספרות הפיתגוראית, וכן בחלק גדול מהספרות הגנוסטית, הטקסטים ההרמטיים שהשתמרו ביוונית עוסקים באחדותו ובטובו של אלוהים, קוראים לטיהור הנשמה ומגנים מנהגים דתיים פוליתאיסטיים כמו עבודה לצלמים.
הצורה הספרותית הבולטת בטקסטים הללו הוא דיאלוג שבו מדריך הרמס טריסמגיסטוס את התלמיד הנבוך בנקודה מסוימת של חכמה נסתרת, רבים מהטקסטים היווניים שלא השתמרו וכמה חיבורים ששרדו בתרגום ללטינית כוללים דיונים באלכימיה עטופים במטפורות פילוסופיות.
החיבור אסקלפיוס, שאבד ביוונית אבל השתמר בשפה הלטינית, בחלקו, כלל נבואה עקובה מדם על סוף השלטון הרומי במצרים ותחיית העוצמה המצרית הפגאנית וחזרתה לבמה שאינה קרתה בסוף, טוביאס צ'רטון (Tobias Churton), פרופסור לאזוטריות מערבית באוניברסיטת אקסטר קובע ש"המסורת ההרמטית הייתה מתונה וגמישה והציעה דת פילוסופית סובלנית, דת של שכל הנמצא בכל מקום, תפיסה מטוהרת של אלוהים, הקוסמוס והאני ועידוד חיובי למחפש אחר המימד הרוחני".
באחרונה העריך הבישוף הלותרני ג'יימס הייסר את כתביהם של מרסיליו פיצ'ינו ו פיקו דלה מירנדולה כניסיון לרפורמציה הרמטית.
הרמיטיציזם – לאחר כמה מאות שנים, שבהן לא היה מקובל במערב בעיקר בגלל כוחה של הכנסייה, חזר ההרמטיציזם למערב ב-1460, כאשר הנזיר לאונרדו דָה פיסטויה (Leonardo da Pistoia) הביא את הקורפוס הרמטיקום לפיסטויה כדי שפיצ'ינו יתרגם אותו.
לאונרדו דה פיסטויה היה שם בדוי של לאונרדו אלברטי דה קנדיה (Leonardo Alberti de Candia), אציל בן משפחת אלברטי, מן השליחים הרבים ששלח שליט פירנצה קוזימו דה מדיצ'י לסרוק מנזרים בחיפוש אחר כתבים עתיקים אבודים.
לאונרדו חיפש כתבי יד הרמטיים עתיקים גם סביב קונסטנטינופול, פֶּרָה וגלאטה. כדי לערוך את החקירות שלו קיבל הגנה מהמושל הביזנטי בתקופה של שלטון משותף, ביזנטי ואיטלקי (לפני כיבוש קונסטנטינופול על ידי הטורקים).
פלוטרכוס מזכיר את הרמס טריסמגיסטוס, ובכך מתארך אותו למאה הראשונה לספה"נ. גם טרטוליאנוס, יאמבליכוס ופורפיריוס מכירים את הכתבים ההרמטיים, ב-1614 ניתח איזק קזובון פילולוג שווייצרי את הסגנון הבלשני בטקסטים ההרמטיים והגיע למסקנה שהכתבים ההרמטיים המיוחסים להרמס טריסמגיסטוס לא היו יצירתו של כהן מצרי קדום וכי אפשר לתארך אותם למאות השנייה והשלישית לספה"נ, במאה ה-19 תארך אותם פלינדרס פיטרי בין 200 ל-500 לספה"נ.
ב- 1945 נמצאו ליד נגע חמאדי כתבים הרמטיים הכתובים כשיחות בין הרמס ואסקלפיוס וטקסט על אסכולות המסתורין ההרמטי "על בעל השמינייה והתשיעייה" (On the Ogdoad and Ennead) שנכתב בקופטית, כשההרמטיציזם לא נתמך יותר על ידי הכנסייה הנוצרית הוא ירד למחתרת ונוצרו כמה אגודות סתרים הרמטיות. המסורת האזוטרית המערבית הייתה, עתה, רוויה בהרמטיציזם.
עבודתם של מחברים כמו פיקו דלה מירנדולה שניסו לשלב בין קבלה יהודית ומיסטיקה נוצרית הכניסו את ההרמטיציזם להקשר שהובן יותר על ידי אירופאים בתקופת הרנסאנס, בימי הביניים המאוחרים וברנסאנס המוקדם נוסדו כמה מסדרים ראשוניים שעסקו באוקולטיזם הייתה התעוררות של מאגיה הרמטית במערב אירופה במאה ה-19.
עסקו בה אנשים וקבוצות כמו השחר המוזהב, Aurum Solis, Ragon, אליסטר קראולי, קנת מקנזי (Kenneth M. Mackenzie), אליפז לוי, ויליאם בטלר ייטס, קיימות היום אגודות הרמטיות רבות, או כאלו שהושפעו מהרמטיציזם. רובן יצאו מהשחר המוזהב, מסדר צלב הוורד או מחברת הבונים החופשיים.
עיקרי הפילוסופיה ההרמטית
הרמיטיציזם – פילוסופיה ההרמטית היא דוקטרינה נסתרת קסומה, זרם שהיה קיים בעידן של העת העתיקה המאוחרת וההלניזם, בפילוספיה ההרמטית מתייחסים לאל הראשי, או העיקרון כ'אלוהים', 'הכול' או 'האחד'.
ה'מוחלט' הוא המוקד המרכזי של ההרמטיציזם ולכן קשה להקצות לו עמדה בין הדתות התאיסטיות המסורתיות המונותאיסטיות או על פני הספקטרום המונותאיסטי והפוליתאיסטי, הרמטיציזם מתעלה, גם על מונותאיזם וגם על פוליתאיזם וכן על דאיזם ופנתאיזם בתוך מערכת האמונות שלו שמלמדת שיש אל טרנסצנדנטי, 'הכול' או ה'אחד' שבו אנחנו וכל היקום יחדיו נוטלים חלק.
הפילוסופיה ההרמטית בעלת אופי אזוטרי נסתר ומרכיבים מאוחדים של אסטרולוגיה כאלדאית, פילוסופיה יוונית עתיקה עממית, אלכימיה מצרית עתיקה וכשפים פרסיים ולכן הושפעה רבות על ידם כפי שנראה במהשך.
הרמיטיציזם – ישנם שבעה עקרונות עיקריים
1) העיקרון שהיקום הוא דימוי מנטלי של אלוהים.
2) העיקרון של האנלוגיה (קונפורמיות): האנלוגיה בין העולמות העליונים והתחתונים, המיקרוקוסמוס והמקרוקסמוס מאושרים.
3) עיקרון הויברציה: כל מה שקיים הוא רק תנודות שונות (שינויים) של המקור המאוחד.
4) עקרון הקצב: הכל בתנועה מתמשכת דו-כיוונית: הוא יורד ועולה, הולך מקצה אחד למשנהו.
5) עקרון הקוטביות: לכל דבר יש היפוכו, למעשה, ניגודים – אלה הם היבטים של דבר אחד, והם תמיד יכולים להתפייס על ידי פרדוקס אחד.
6) עקרון המין: כל הדברים משלבים שתי התחלות, וכל יצירתיות היא תוצאה של אינטראקציה בין שתי התחלות.
7) עקרון הסיבה והתוצאה: לכל דבר יש סיבה ותוצאה, מקרה הוא חוק שאינו מוכר.
הרמטיציזם בימינו
הרמיטיציזם – במספר העשורים האחרונים התפתחה הדת או הפילוסופיה ההרמטית וממנהיגיה הרוחניים העיקריים כיום ניתן להבחין בדאריו סאלס.
דאריו הואה הוגה צ'יליאני והוא אחד התיאורטיקנים המודרניים של הרמטיקאים, אך הוא מכניס משמעות שונה במקצת לקונספט הזה, השונה מהמקובל, הביטוי "הפילוסופיה ההרמטית", דריו סאלאס משתמש בו כדי לאפיין את כל מה שקיים רק בטבע, עם זאת, במצב התודעה הרגיל של הרמטיות של אדם מוסתר, ורק מי שהצליח להעלות את רמת ההכרה שלו יכול להבין זאת.
סופר, החוקר והפילוסוף נולד ב -1935 בסנטיאגו דה צ'ילה. אביו היה פרופסור באוניברסיטה, וסבו היה דמות יוצאת דופן במערכת החינוך, מחבר הרפורמה בחינוך בצ'ילה, דריו סאלאס המציא שיטה שבאמצעותה ניתן להשיג רמה גבוהה של תודעה, וקרא לה "פילוסופיה הרמטית מעשית", הוא תרם רבות לשיפור היחסים החברתיים והאנושיים, לשיפור המוסרי של האדם, ובכך ליצור עולם הרמוני יותר.
