שמן שורש קנאביס – שורש קנאביס
שמן שורש קנאביס – השורש של עשב זה, מורתח במים, מרגיע את השרירים, מפרקים נוקשים, כאבי גאוט, וכאבי שיגרון.
שמן שורש קנאביס – לצמח הקנאביס היסטוריה עמוקה המושרשת במין האנושי. השימושים הראשונים נעשו טרום התקופה הנוצרית, באיזורי סין והודו, כאשר התיעוד הראשון לשימוש בצמח עצמו נמצא בסין. ממצאים היסטורים מצביעים על כך שכבר בתקופה של 4000 שנה לפני הספירה, הצמח גודל עבור הסיבים שהוא מכיל. אותם סיבים, שימשו את הסינים להפקת חוטים, חבלים, טקסטיל ואפילו נייר. טקסטילים ונייר העשויים מקנאביס נמצאו בקברו של הקיסר וו (104-87 לפנה"ס), משושלת חאן.
עדויות אלו מצביעות על שימוש קדום בגבעולי הצמח וניצול מירבי של תכונות הסיבים אשר הוא מכיל. השימוש העיקרי שהסינים עשו בצמח למטרות רפואיות היו זרעיו של הצמח. התיעוד המוקדם ביותר לשימוש הרפואי של הצמח מדווח בפארמאקופיאה (ספר מרשם תרופות והכנתן) העתיקה ביותר בעולם, הפן-צ'או צ'ינג. ספר זה אשר נכתב בתחילת העידן הנוצרי, מבוסס על מסורות שעברו מפה לאוזן עוד מתקופתו של הקיסר שנג-נון, שחי בתקופה של 2700 שנה לפנה"ס.
כמו כן, שימוש בזרעי הצמח היה נפוץ לצרכי מאכל וממצאים הראו כי השימוש הראשון תועד בתקופתו של שושלת חאן (206 לפנה"ס ועד 220 לספירה). בתחילתו של העידן הנוצרי והכרות עם תרבויות חדשות, זרעי הקנאביס לא נחשבו עוד כמזון חשוב למרות שעד היום, בנפאל עדיין מכינים מהזרעים שמן לבישול.
תקופות שונות בהיסטוריה של העולם העתיק, טומנות עדויות שונות לשימוש הצמח בשל תכונותיו הפסיכואקטיביות והתכונות הטיפוליות שלו, עבור צרכים דתיים ורפואיים כגון השאמאניזם בסין, הבודהיזם הטנטרי בטיבט, הינדואיזם בהודו ואפילו בפרס בתקופות שלפנה"ס. שימושים אלו כללו בעיקר את פרחי הצמח, השרף המופק והאבקנים. [1]
שמן שורש קנאביס – כלל השימושים בקנאביס במהלך ההיסטוריה כללו ניצול של הענפים, הפרחים, הזרעים והשרף המופקים ממנו, אך השורש כמעט ולא זכה ליחוס. האיזכור ההיסטורי הראשוני לשימוש בשורש הצמח נעשה על ידי ההיסטוריון הרומאי, פליניוס הזקן, אשר כתב באנציקלופדיה תולדות הטבע כי "הרתחת השורש במים מרגיע התכווצויות של המפרקים ומרפא גאוט ומחלות בעלות דמיון אליה".
בחלק המאוחר של המאה ה-17, אנשי רפואה שונים המליצו על שורש הקנאביס לטיפול בקדחת, דלקות, גאוט (שיגדון – דלקת פרקים כרונית הנוצרת כתוצאה מהפרעה בתהליך המטאבולי של הגוף וגורם להצטברות חומצה בפרקים ובכליות), דלקות וכאבי מפרקים וכמו כן כוויות עור וגידולים קשים. בנוסף, קיימים תאורים של שימוש בשורש הקנאביס לדימומים שאחרי לידה, לידות קשות, מחלות מין ופעילות ודלקות במערכת העיכול. למרות ההיסטוריה הארוכה של היישומים הרפואיים, שורשי הקנאביס קיבלו התעלמות במחקר והרפואה המודרנית.
בפסקאות הבאות, נסקר את האיזכורים ההיסטורים לשימוש בשורש הקנאביס, ואת ההסתכלות של עולם המדע המודרני למרכיבים שלו והפוטנציאל הטיפולי אשר הם מהווים.
גאוט, דלקות וכאבי פרקים
שמן שורש קנאביס – כפי שנרשם לראשונה בספר תולדות הטבע, השורש שימש לטיפול במחלת גאוט. בשנת 1542, הרופא והבוטנאי לאונהראט פוכס, כתב בספר העשבים שלו, "שורש קנאביס, מורתח במים ועטוף – גם כן טוב עבור גאוט". באותו אופן המזכיר את פוכס, הרופא וסופר הצרפתי פרנסואה רבלה ציין כי "השורש של עשב זה, מורתח במים, מרגיע את השרירים, מפרקים נוקשים, כאבי גאוט, וכאבי שיגרון".
סזיימון סירנסקי, אקדמאי ובוטנאי פולני, תיעד ב-1613 את השימוש של שורשי ההמפ המורתחים במים עבור "חלקי גוף עקומים ומצומקים". 1640 הייתה שנה בה הבוטנאי ועשבונאי ג'ון פרקינסון, ציין גם כן "הרתחת השורשים, מקלה על כאבי גאוט, הגידולים הקשים, או קשרי הפרקים, כאבי והתכווצויות הגידים, וכאבים דומים לכך בירכיים".
דיווחים דומים ניתנו ב-1710, על ידי דוקטור וויליאם סלומון ועל ידי הסופר הצרפתי מ. מארקדיניאה בספרו תכונות הקנאביס ב-1758. אותם חוקרים הציעו דרכים שונות הכוללות הרתחה ועיבוד של השורשים על מנת לטפל בתחלואות שונות, כאשר הנפוצות ביניהן הן גאוט ושיגרון.
קדחת
במאה ה-12, הרופא פילוסוף ומדען הפרסי, אבן סינא כתב בקנון הרפואה (אנציקלופדיית הרפואה הפרסית בעלת חמישה ספרים שהושלמה ב-1025) ש-"קומפרס עם שורשי קנאביס מורתחים מוריד דלקתיות". שורש הקנאביס זכה גם להמלצות בארגנטינה, עבור קדחת הנגרמת מזיהום במלריה – "קליפת השורש, מפיקה טעם קשה למדי בעיקר בגלל נוכחות טאנין, נעשה שימוש טרי בבישול ביחס של שלושים גרם לליטר מים, או יבש, חמישה עשר גרם, על מנת לצמצם התקפים של קדחת המלריה". על פי מקורות אלו, השימוש נעשה במתן אוראלי או יישום מקומי עבור קדחת.
דלקת
שמן שורש קנאביס – קיימים מספר רב של איזכורים בכל הנוגע לאופן בו שורש הקנאביס עוזר לטפל בדלקות. במאה ה-17, ניקולאס קולפפר, רופא, עשבונאי ובוטנאי אנגלי, ציין בספרו העשב השלם של קולפפר ש-"הרתחתו של השורש משכיחה את דלקות הראש או כל איבר אחר". בשנה 1640, גם פרקינסון ציין את אותה האמרה. כמו כן, ב-1710, תיעד סלומון את אותה תיאור מדוייק.
מספר שנים לאחר מכן, ב-1747 הוסיף הרופא האנגלי רוברט ג'יימס לכתוב בספרו, פארמקופיאה יונברסאליס כי "השורש מורתח, ולאחר מכן מתן באמצעות תחבושות, ממתן דלקות". במאה ה-18, מ. חוסיין חאן רשם בספר הרפואה הפרסי, מאחזן-אל-עדוויה, "רטיה של השורש המורתח והעלים עבור נושא הדלקות, תרופה לשושנה והרגעה של כאבים ניורלגיים". לפי תיעודים אלו, אופן המתן המועדף לטיפול בדלקות, על ידי שורש מורתח הינו מקומי, כאשר מוזכר במספר פעמים את השימוש בתחבושות.
כוויות עור
גם פוכס ב-1542, פרקינסון ב-1640 ומרקנדיאה ב-1758 ציינו באופן מפורש כי מתן מקומי של שורש הקנאביס בצורתו הכתושה או טחונה, עוזרת למתן כל כוויית עור. שינויים בין הגרסאות מציינים שימוש בשורש נא או מורתח, מעורבב עם שמן או חמאה, או עטוף וציון כי יש להתמיד בשימוש. כפי שצויין במקורות העבר, השימוש בשורש הקנאביס גם לצורכי כוויות היה נפוץ.
גידולים קשים
בעוד שקיימים תיעודים רבים לטיפול השורש בגידולים, ראוי לציין כי בעבר נהגו לתאר גידול בתור כל אבצס, פצע, נגע או נפיחות. מתיאורים אלו לא ניתן להבין אם הגידולים אליהם התכוונו הינם מה שאנחנו מחשיבים כיום כגידולים סרטניים. אבן סינה ציין במאה ה-12 כי "קומפרס עם שורשי הקנאביס המורתחים … פותרים את הקשיות אם מיושמים על גידולים חמים ומקומות קשיחים [בגוף]". כמו כן, גם סלומון ב-1710, ג'יימס ב-1747 ומרקדניאה ב-1758 כי יישום השורש המורתח עוזר לבליטות וגידולים קשיחים. כמו במקרה של כוויות עור, יישום מקומי של השורש משמש לטיפול בגידולים.
לידה
עדויות העולות מהפרמאקופיאה הסינית, פן צ'או צ'ינג, מצביעות על ציטוטים הנוגעים באופן ישיר לכך שמיץ הקנאביס, המופק מהשורשים היה בשימוש להפוגה בדימומים שלאחר לידה. "המיץ של השורש נחשב כבעל פעולה מועילה בשאריות שליה ודימומים לאחר הלידה". באותו האופן, דיווחים נוספים בסין סברו ששורש הקנאביס, עוצר דימומים סטאטיים וגורם להפסקה שלהם. אותם מקורות דיווחו על מגוון תחלואות הקשורות בלידה שמיץ שורש הקנאביס מטפל בהם ומציינים כי בדרך כלל הוא נצרך במתן פומי (אוראלי) מורתח או טרי.
מחלות מין
מקור מהמאה ה-17, בוטנאי יליד גרמני שהועסק על ידי חברת מזרח הודו ההולנדית, אשר שהה באינדונזיה דיווח כי "המורים לקחו את שורש הצמח הזכר או זה הנושא-פרחים מגינתי, ונתנו אותו למאכל לאלו אשר אחז בהם מקרה של זיבה מלוכלכת". לפי תיעוד זה לא ניתן לדעת את האופי בו ניתן השורש.
שורש הקנאביס במדע המודרני
באופן יחסי, מעט מאוד מחקרים עסקו בתכולת המרכיבים של שורש הקנאביס, אך מספר מחקרים אשר נגעו בצמח הקנאביס ככלל, הצליחו להביא לפירוט הרכיבים הקיימים בשורש. המרכיבים הפעילים בשורש כוללים טריטרפנואידים, פרידלין ואפיפרידנול. פרידלין מצוי בצמחים רבים ביניהם ערמונית, הדרים, שושנת האלפים ועוד. כמו כן גם אפיפרידנול. כמות הפרידלין והאפיפרידנול המשוערכת מדגימות שורש ממקסיקו הראו תכולה של 12.8 ו-21.3 מיליגרם לק"ג . כיום אין מחקר ספיציפי על פרידלין ממקור שורשי הקנאביס, אך מחקרים שנעשו בצמחים גפניים הראו כי לחומר קיימת פעילות אסטרוגנית ונעשה בו שימוש לטיפול בגאוט ומחלות מין. כמו כן, פרידלין הראה פעילות אנטיאוקסידנטית, הגנה על הכבד ואנטי סרטנית, כנגד תאי סרטן (לא בגוף החיה, בתנאי מבחנה) מסוג סרטן השד, סרטן צווארי, סרטן השחלות ולוקמיה. חומרים נוספים שנמצאו בשורש הינם קנאביסטיבין (אלקלואיד) ואנהידרוקנאביסטיבין, שעד כה לא נמצא לגביהם מידע פארמקולוגי.
Reference
- Zuardi, A.W. 2006. History of cannabis as a medicine: a review. Rev. Bras. Psiquiatr. vol.28 no.2
- R. Ryz, D.J. Remillard, E.B. Russo, 2017, Cannabis Roots: A Traditional Therapy with Future Potential for Treating Inflammation and Pain, Cannabis and Cannabinoid Research Volume 2.1.
