תימוקווינון החומר הפעיל בקצח
הקדמה
תימוקווינון החומר הפעיל בקצח או בשמו המדעי Nigella sativa הלקוח מהמילה הלטינית לשחור.
הוא צמח רב שנתי ממשפחת הראנונקוליים, יליד מזרח אירופה (בולגריה, קפריסין ורומניה) ומערב אסיה (טורקיה, איראן ועירק).
אך התפזר על שטח רחב בהרבה, כולל חלקים מאירופה, צפון אפריקה ומזרח למיאנמר.
הקצח גדל לגובה 20-30 ס"מ (7.9-11.8 אינץ ').
עם עלים מחולקים דק, באופן ליניארי (אך לא דמויי חוט).
הפרחים שלו עדינים, ובדרך כלל צבעוניים כחול לבן-לבן.
המעוטרים בממוצע של חמישה עד עשרה עלי כותרת.
הפרי הוא כמוסה גדולה ומנופחת המורכבת משלושה עד שבעה זקיקים מאוחדים.
שכל אחד מהם מכיל זרעים רבים המשמשים כתבלין.
בסקירה זו התכוונו לסכם את המחקרים האחרונים שקשורים לכמה מההשפעות החשובות ביותר של תימוקווינון.
החומר הפעיל המרכזי בצמח הקצח.
המסקנה היא כי תימוקווינון הוכיח ככל הנראה את פעילותו ככימיקלי פעולת הגנה, נוגד דלקת, נוגד חמצון, נוגד רעלנים ואנטי סרטני.
בעל מנגנוני פעולה ספציפיים המתגלים עוד ועוד בעזרת המדע.
היסטוריה
עדויות ארכיאולוגיות על הגידול המוקדם ביותר של קצח מתועדות למקורן בשלוש אלפי שנים.
זרעי קצח נמצאו בכמה אתרים ארכיאולוגים ממצרים העתיקה, כולל קבר תות אנח אמון.
בנוסף זרעי קצח נמצאו בבקבוק בקבר בטורקיה ותוארך מהאלף השני לפני הספירה.
קצח לא שימש רק כתבלין של העולם הישן במטרה להוסיף טעם לאוכל.
הוא בא לידי שימוש על סגולותיו הרפואיות עוד בעת העתיקה.
הרופא הפרסי אביצ'נה בתואר הקנון שלו לרפואה תיאר את הקצח כצמח המשמש לטיפול בקוצר נשימה. קצח שימש ברוב המזרח התיכון כתרופה מסורתית.
לטיפול באסטמה, יתר לחץ דם, סוכרת, דלקת, שיעול, ברונכיטיס.
וגם כאבי ראש, אקזמה, חום, סחרחורת ושפעת.
רכיבים כימיים של הקצח
מולקולות שומן הם 32% עד 40% מכלל ההרכב של זרעי קצח.
שמן קצח מכיל חומצה לינולאית, חומצה אולאית, חומצה פלמיטית, וטרנס-אנתול, ומרכיבים מינוריים אחרים, כגון ניגליצין, ניגלידין, ניגלימין, וניגלימין.
חומרים פעילים כוללים תימוקווינון, דיהידרוטימוקינון, p- סימן, קרווקרול, α-thujene, thymol, α-pinene, β-pinene ו- trans-anethole.
בזרעים של הקצח קיימים חלבונים ואלקלואידים חיוניים שונים.
החומר הפעיל המרכזי האחראי לסגולות הרפואיות של הקצח הוא תימוקווינון.
תימוקווינון
C10H12O2
תימוקווינון הוא החומר הפעיל המגיע כתרכובת פיטוכימית המצויה בצמח הקצח.
ידוע גם בשם 2-איזופרופיל-5-מתיל -1, 4-בנזוקינון, קיים בצורה טריקלינית גבישית.
בניסויים במעבדה בתאים ובבעלי חיים המולקולה הראתה השפעות נוגדות דלקת ונוגדי חמצון והיא נחקרה במודלים שונים אודות הסגולות שלה לטיפול במחלות שונות.
כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת, מחלות ניווניות, שבץ מוחי, וסרטן.
במחקר שנערך בשנת 2016 הוכח כי לתימוקינון השפעות להפחתת סובלנות אופיואידים.
והמולקולה סווגה כתרכובת של הפרעות פאן-assay, הנקשרת ללא הבחנה לחלבונים רבים.
תכונה "המייעדת" אותה לשימוש תרופתי במיוחד לטיפול במחלות ומצבים רפואיים הקשורים לחלבונים.
הסגולות הרפואיות של תימוקווינון
תימוקווינון אכן זוכה לתשומת לב רבה לאחורנה.
מעבר לטעם העשיר שהוא מוסיף לקצח האהוב המקשט את הבורקסים והסמבוסקים שלנו.
תימוקווינון כחומר הפעיל המרכזי בקצח בעל סגולות רפואיות רבות.
תימוקווינון וסרטן
תרכובות פיטוכימיות מתפתחות כדור חדש של חומרים אנטי סרטניים עם רעילות מוגבלת בחולי סרטן.
תימוקווינון, הציג השפעות מבטיחות כנגד מחלות דלקתיות וסרטן במספר רב של מחקרים.
הוא הוכח כמווסת מסלולי איתות שהם המפתח להתקדמות סרטן.
ומשפר את הפוטנציאל נגד סרטן של תרופות קליניות תוך הפחתת תופעות הלוואי הרעילות שלהם.
בהתחשב בכך שתימוקווינון בודד לראשונה לפני 50 שנה, הסקירה של החומר עליו רחבה וארוכה בכל הנוגע לטיפול בסרטן.
ההשפעה הפוטנציאלית של תימוקווינון, על הישרדות, פלישת תאים סרטניים במבחנה וצמיחת הגידול בבני אדם.
בעבר בוצעה חשיפה של תאים שמקורם בריאה (LNM35), בכבד (HepG2), במעי הגס (HT29), במלנומה (MDA-MB-435) ובגידולים (MDA-MB-231 ו- MCF-7) להגדלת ריכוזי התימוקינון הביאה עיכוב משמעותי של כדאיות באמצעות עיכוב של זרחון Akt המוביל לפגיעה ב- DNA של התאים הסרטניים.
זה והפעלת המסלול הפרואופטופוטי של איתות המיטוכונדריה.
ישנם אינספור עדויות לכך שתימוקווינון בריכוזים שאינם רעילים מעכב את הפוטנציאל הפולשני של תאי סרטן שונים.
הפעילות נגד סרטן של תימוקינון נחקרה גם בעכברים אתימיים המחוסנים בתאי הריאה LNM35.
מתן תימוקווינון (10 מ"ג / ק"ג / ip) במשך 18 יום עיכב את צמיחת הגידול ב- LNM35 ב -39% (P <0.05).
עיכוב בגידול הגידול נקשר לעלייה משמעותית בקספאז -3 המופעל.
זיהוי היעד silico מציע מספר יעדים פוטנציאליים של תימוקווינון בעיקר חלבוני HDAC2 ודהידרוגנאז 15-הידרוקסיפרוסטגלנדין.
בהקשר זה, הוכח שטיפול בתימוקווינון הביא לעיכוב משמעותי של חלבוני HDAC2.
לאור ממצאי הניסוי הקיימים ניתן לטעון כי לתימוקווינון ו / או לאנלוגים שלו יכול להיות פוטנציאל קליני כגורם נגד סרטן בלבד או בשילוב עם תרופות כימותרפיות כגון ציספלטין.
תימוקווינון והיתרונות שלו לירידה במשקל
ResearchTrust Source מגזין רפואי נחשב הראה שתוסף זרעים שחורים יכול לסייע בהורדת מדד מסת הגוף (BMI) של אנשים הסובלים מעודף משקל.
משתתפי המחקר לא דיווחו על תופעות לוואי חמורות מנטילת תוסף זה. סקירה שיטתית מקור מהימן שפורסם בכתב העת Journal of Diabetes & Metabolic Disorders בשנת 2013 מצא כי שמן זרעים שחורים הוכח כיעיל בהתמודדות עם השמנת יתר.
כבר מספר עשורים שקצח בא לידי שימוש במתכונים דיאטטיים שונים.
כעת אנו מבינים למה.
תימוקווינון ותפקודי כבד וכליות
תימוקווינון יכול לעזור לרפא, לחזק ולשפר את תפקודי הכבד והכליות.
על פי מחקר שנערך בשנת 2013 על חולדות, אשר בדק כיצד שמן תימוקווינון משפיע עליהם.
מצא ששמנים מקצח עשירים בתימוקווינון, עשויים להפחית את סיבוכי מחלות הכבד והכליות.
תימוקווינון הוכח במחקר כמעשיר את התאים המייצבים את דפנות האיברים הללו.
באופן שנצפה במחקרים מאז על בני אדם.
כיום תימוקווינון מומלץ על ידי מרפאים טבעיים רבים לטיפול בבעיות שמקורם בכבד ובכליות.
בנוסף הוכח שלחומר יש השפעה חיובית על אריכות חייהם ובריאות תאי הכבד והכליות.
אסתמה
מחקרים מראים כי נטילת תימוקווינון דרך הפה יחד עם תרופות לאסתמה יכולה לשפר שיעול, צפצופים ותפקודי ריאות אצל אנשים הסובלים מאסטמה.
ההיצמדות של מולקולת תימוקווינון לתאים המגיעים לריאות ומשפרים את פעולת השרירים החלקים בריאות.
החומר מעשיר את אותם התאים ומשפר את פעולת ההתכווצות והרפיה היוצרת את אפקט הנשימה.
לסיכום תימוקווינון החומר הפעיל בקצח
תימוקווינון מכיל בתוכו הפתעות רבות ויכול לעזור לנו לטפל ולרפא את גופנו.
המחקר אודות סגולותיו ממשיך לגדול ובין "המתמודדים", ניתן להבחין בסגולות לטיפול בפצעי בגרות, כאבי מחזור ופוריות אצל גברים.
מקורות
