טיפול בקנאביס רפואי

טיפול בקנאביס רפואי - קנאביס רפואי צמח מרפא חזק במיוחד
טיפול בקנאביס רפואי

טיפול בקנאביס רפואי

טיפול בקנאביס רפואי – הצמח בעל הפנים הרבות, שהינו שנוי במחלוקת בתרבויות בכל העולם, היה בשימוש עוד מתקופות עתיקות שעמדו בערש הציביליזציה האנושית. חלק ראו בו ככלי חיוני לצמיחה של הציביליזציה, וחלק ראו אותו כמסוכן, אך ההסכמה המוחלטת הייתה כי הינו תרופה, ולפי כך, שימש מעתות קדומות ועד היום כטיפול בתסמינים או במחלה. השימוש נעשה על ידי אנשי דת, כוהנים, רופאים קדומים ואנשי דעת ורוח, כאשר הם היללו את תכונותיו והפנימו את יתרונותיו, והעבירו את הידע הלאה לתלמידיהם. בתקופות מסויימות דעך השימוש בצמח, והוא כשלעצמו, עבר מסעות רבים וארוכים לכל פינה בעולמנו, מביא איתו שפע של תכונות הנחשבות כמרפאות. צמח זה הינו כמובן צמח הקנאביס, ומאותה עת עתיקה ועד היום, השפעותיו ניכרות בתחומי הרפואה והוא נחקר כמעט בכל מוסד רפואי.

היסטוריה של שימוש רפואי בעת העתיקה

צמח הקנאביס, או קנאביס סטאיבה, תועד לשימושים חקלאיים בתקופה של לפני ארבעת אלפים שנים בסין הקדומה, וגבעוליו שימשו את החקלאים ליצירה של חוטים, חבלים ובדים. הסינים השתמשו בזרעי הצמח גם בתור מזון, ועד תקופות נוצריות מוקדמות היה חלק חיוני מהדיאטה של תושבי סין. העדויות הראשונות לשימוש בצמח בתור מאכל נמצאו בשושלת חאן בסביבות 260 לפנה"ס עד 220 לספירה. עם החשיפה לתרבויות נוספות בתחילת העידן הנוצרי, השימוש בזרעי לצרכי מאכל פחת, ואינו נחשב יותר כמזון חיוני בסין. במקומות מסויימים עדיין נעשה שימוש בזרעים לצורך הכנת שמן, או פשוט למאכל.

אמנם השימוש בקנאביס בתקופות המוקדמות נעשה בעיקר עבור תחומי המזון והטקסטיל, אך רבים ראו את הפוטנציאל הרפואי שטמון בו. עדויות לכך נמצאות בספר הפארמאקופיאה (ספר מרקחים לתרופות) הסיני, פן-צ'או צ'ינג, שאמנם נכתב בעשור הראשון לעידן זה, אך מקורו במסורות שעברו מפה לאוזן עוד מתקופתו של הקיסר שנג-נון, שחי בסביבות השנים 2700 לפנה"ס. הסינים עשו שימוש בעיקר בזרעים לצרכים רפואיים, לכן כאשר התייחסו לתכונותיו הרפואיות ניתן להניח כי הכוונה היא לזרעים. קיימות עדויות למגוון עצום של תסמינים ומחלות שטופלו על ידי היישום של הצמח והן כוללות, עצירות, כאבי פרקים, הפרעות במערכת הרבייה הנשית, מלאריה ועוד רבים. למעשה, עד היום, רופאים בסין משתמשים בזרעי הקנאביס כחומר משלשל. לעומת השימוש הרחב בסין, מידת החשיבות של הצמח לצרכי רפואי מעולם לא היה חשוב בסין כמו בהודו.

טיפול בקנאביס רפואי –  הנפוצות הענפה של הצמח בהודו, מתקופות עתיקות ועד היום, התרחשה בזירה הרפואית-דתית. השימוש הנפוץ בצמח נגרם בעיקר בגלל הקשר של קנאביס לדת ההינדואיזם, שנחשב לפיה כקדוש. למעשה, באוסף הכתבים הקדושים, את'ארהואוודה, קנאביס מוזכר כאחד מתוך חמשת הצמחים הקדושים ומיוחס כמקור לאושר, תורם החדווה ומביא החופש. על פי כן, הצמח הפך לאחד מאינספור הטקסים הרוחניים שהיו קיימים באיזור זה.

השימוש הדתי-רפואי בהודו, כנראה החל בתקופה של 1000 לפנה"ס, והשימוש בו בדומה לסין, נעשה בכדי לטפל במגוון עצום של תחלואות, ושימוש פרקטים נוספים. בין היישומים הבולטים של הצמח היו היישום כמשכך כאבים לשיניים, כאבים כללים וכאבי ראש, מונע בחילות בטטנוס, כלבת ואפילפסיה, מרדים בחרדה, מאניה והיסטריה, חומר הרדמה, חומר אנטי-דלקתי במגוון של מחלות דלקתיות, שימוש מקומי כאנטיביוטיקה במקרה של זיהומי עור, מחלת השושנה ושחפת. אנטי טפילי במקרה של תולעים פנימיות וחיצוניות, נוגד פרכוסים במקרה של קוליק ושלשול. שימושים רבים נוספים שנעשו במסגרת הרפואית-דתית היו כחומר משתן, משפר עיכול, מעורר תיאבון, מעורר או מדכא חשק מיני, נוגד שיעול ומכייח במקרים ברונכיטיס ואסטמה. ההודים השכילו לעשות שימוש בצמח מטעמים דתיים בעיקר, אך עד היום בהודו, נעשה שימוש בקנאביס לא רק לצרכי פולחן.

טיפול בקנאביס רפואי - קנאביס רפואי צמח מרפא חזק במיוחד

עדויות קיימות לשימוש רחב בכל היבשת אסיה, החל מסין והודו ועד לטיבט, בו נחשב לקדוש. מקורות המצביעים לאבן סינא, הרופא, מדען ופילוסוף פרסי, מראים כי באוגדן ספריו "קנון הרפואה", ישנם ייחוסים לצמח הקנאביס ושימושים שונים לחלקיו השונים. לפרסים הייתה ידיעה ענפה על ההשפעה המנוגדת של הצמח, וידעו להבדיל בין ההשפעות המדכאות למעוררות של הקנאביס. עדויות קדומות יותר הראו כי גם האשורים רתמו את היתרונות הרפואיים של הקנאביס לטובתם, ועשו שימוש בצמח לטיפול בתסמינים חיצוניים כגון נפיחות וחבלות, וגם באופן פנימי עבור דיכאון, אימפוטנציה, כאבים, אבני כליות, מחלות נשים והסרה של קללות וכישופים.

ההגירה למערב

טיפול בקנאביס רפואי –  לא עבר זמן רב, והאדם המערבי מצא את דרכו למספר יעדים אסטרטגיים במזרח, ביניהם גם הודו וסין. יורדי ים, חיילים בציים ומשלחות מסחר גילו דרך האוכלוסיות המקומיות את השימוש שנעשה בקנאביס, תיעדו והביאו עימם אל המערב זרעים בכדי לגדל בביתם את הצמח. ההגירות המוקדמות ביותר מעבר לים, היו לדרום אמריקה. עבדים אפריקאים, לרוב מאנגולה, הביאו עימם זרעים ששימשו אותם בעיקר לצרכים דתיים ורפואיים, כחלק מטקס הנקרא קאטימבו (Catimbó). מהחזית האירופאית, קנאביס יובא וגודל בעיקר בשל סיביו. המוסלמים הציגו את תעשיית הנייר מקנאביס בשנת 1150 בתחילה לספרד, ולאחר מכן לאיטליה. למרות ההיכרות עם התרומות הרפואיות של קנאביס, ייקח עוד מספר שנים עד שיווצר עניין רפואי של ממש בקרב הקהילה הרפואית האירופאית, ולתקופות אלו השימוש בו לצרכי בריאות היה מוגבל.

ברפואה המערבית במאות ה-19 וה-20, נעשו דיווחים במספר מקומות על השימוש בצמח הקנאביס לצרכים רפואיים, בעיקר בשימוש של הזרעים או רפואה הומאופתית (תחום רפואה אלטרנטיבית שעושה שימוש בגורמי מחלה אך בדילול משמעותי, כגון במים או אלכוהול). ההצגה המהותית ביותר שנעשתה במאה ה-19 היא דרך עבודותיו של וויליאן ב. או'שאגנסי, רופא אירי. או'שאגנסי שהש בהודו בעת שירותו בצבא הבריטי, והכרותו עם הצמח נעשתה בתקופת שירותו. הוא למד את הספרות שנגעה בקנאביס ותיאר מספר רב של צורות הכנה, העריך את הרעילות בחיות ומאוחר יותר, תיעד את ההשפעות של הצמח במספר מטופלים בעלי מחלות שונות. בספרו, או'שאנגסי מתאר את ההצלחות בניסויים בבני אדם באמצעות מרשמי קנאביס עבור כאבי פרקים, הקאות ובעיקר עוויתות שרירים מטטנוס וכלבת.

טיפול בקנאביס רפואי – בחציה השני של המאה ה-19, פורסמו יותר מ-100 מאמרים באירופה ובארצות הברית על היתרונות הטיפוליים של קנאביס, כאשר השיא בשימוש רפואי נעשה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. מספר רב של מעבדות תייגו תמציות קנאביס או תמיסות והפיצו אותן כתרופות. הסממנים התרופתיים של קנאביס סוכמו בתחילת המאה ה-20, בירחון הרפואי ציקפולדיה של רפואה פרקטית (1924) לכדי שלושה תחומים עיקריים.

  • היפנוטי או מרגיע – במקרים של נדודי שינה, דכאונות, קדחת השחת, ברונכיטיס, כלבת, טטנוס, שחפת, שיעולים, שיתוקים, מחלת גרייבס, זיבה ועוויתות השלפוחית.
  • משכך כאבים – במקרים של מגוון רחב של כאבים, כולל כאבי עצבים, עיכול, ראש, אקזמה, שיניים, גאוט, פרקים, טחורים, דימומים, דלקות, הפלות, ניוון שרירים, כאבי ווסת, נשיכות קרציה ועוד רבים.
  • שימושים נוספים – שיפור תיאבון ועיכול, אנורקסיה, חוסר עיכול, שילשול, דיזנטריה, כולירה, דלקת כליות, דימום בשתן, סוכרת, רשרושי לב, וורטיגו, חולשה מינית בנשים ואימפוטנציה בגברים.

בשנות העשרים של המאה ה-20, השימוש דוכא באופן קיצוני, בעיקר בגלל הממשל האמריקני, שראה את השימוש הגדל בקנאביס בקרב בני נוער, ועד שנות ה-50, שימוש בקנאביס הוגבל רק לשכונות של מהגרים אפריקאים והיספאנים. אמנם דיכוי זה בשימוש הכולל הגביל את עולם המדע, אך שנות ה-60 פרצו סכר של מידע בכל תחומי החיים, מאמנות, מדע ורפואה, ובאותה תקופה נרשמו ההישגים הגדולים ביותר עבור הגילויים בתחום הקנאביס. [1]

קנאביס רפואי במדע המודרני

טיפול בקנאביס רפואי –  קידמה בטכנולוגיה, בפרט בתחום הכימיה, ביולוגיה ורפואה, אפשר הערכות יותר מדוייקות של תכולתו של צמח הקנאביס לכדי הבנה של החומרים הפעילים והאופן בו הם באים בתמורה אל מול גורמי מחלה שונים. בכך, המדע המודרני מאשש את אשר הסינים, ההודים ושאר התרבויות בעולם העתיק השכילו להבין עוד מעתות עתיקות.

שלושת הגילויים המשמעותיים ביותר, שהיוו קרש מקפצה למחקר הרפואי, הפארמאקולוגי (חקר תרופות) והביולוגי, נגעו בגילוי, סיווג ואפיון של שני חומרים פעילים בצמח הקנאביס, ומערכת של קולטנים וכימיקלים הפועלים בתוך גוף האדם. שתי החומרים הפעילים בקנאביס, אשר נתגלו בשנות השישים היו קנאבידיאול (CBD) וטטרהידרוקנאבידיאול (THC). חומרים אלו אשר הופרדו והובנו במלואם על ידי רפאל משולם וקולגות, איפשרו את הקפיצה הבאה באופן הטיפול הטבעי. בידוד של המולקולות והבנה של השפעותיהן על המערכות השונות, איפשר במרוצת הזמן, פיתוח של תרופות חדישות, מדוייקות ולא רעילות עבור מספר רב של חולים הסובלים מגוון עצום של מחלות. [2,3]

הקפיצה הבאה התרחשה ב-1988, כאשר צמד החוקרים אלין האוולט, וויליאם דוואן ושות', גילו את הקולטן הקנבינואידי הראשון במוח של חולדה. לעתיד, קולטן זה יהווה חלק מהמערכת האנדוקנבינואידית, מערכת שלמה של קולטנים, כימיקלים ועצבים המפוזרים במוח ובגוף של מרבית היונקים, ומאפשרת גישה למגוון עצום של שיטות טיפול מבוססות קנאביס ותרופות המבוססות עליו. [4]

טיפול בקנאביס רפואי –  במרוצת השנים, אינספור מחקרים עסקו ביתרונות הרפואיים של קנאביס, וחוקרים הביאו תוצאות משכנעות בתחומים רבים החל ממחלקות שונות של סרטן, דלקות ומחלות ניורולוגיות שונות (אלצהיימר, קרויצפלד-יעקב וסוגים מרובים של אפילפסיה) ועד לתחומי רפואת הנפש, בה נמצא הקנאביס כמועיל לסכיזופרניה, חרדות ודיכאונות. [5,6,7]

למרות כי כל החוקרים הפיקו תוצאות משמעותיות, עולה הדרישה, כיום יותר מאשר בכל הזמנים, להמשיך לחקור ולשפר את איכויות המחקר על מנת לכמת את היעילות ולהבין יותר טוב את האופן בו צמח הקנאביס מפגין את תכונות הרפואיות.

Reference

  1. W. Zuardi, 2006. History of cannabis as a medicine: a review. Rev. Bras. Psiquiatr. vol.28 no.2.
  2. Gaoni, R. Mechoulam, 1964, Isolation, Structure, and Partial Synthesis of an Active Constituent of Hashish, J. Am. Chem. Soc., 86 (8), pp 1646–1647.
  3. Mechoulam, Y. Shvo, 1963, Hashish—I : The structure of Cannabidiol, Tetrahedron, Volume 19, Issue 12, Pages 2073-2078.
  4. Devane WA, Dysarz FA 3rd, Johnson MR, Melvin LS, Howlett AC, 1988, Determination and characterization of a cannabinoid receptor in rat brain, Mol Pharmacol. ;34(5):605-13.
  5. Morales, P. H. Reggio, N. Jagerovic, 2017, An Overview on Medicinal Chemistry of Synthetic and Natural Derivatives of Cannabidiol. Front. Pharmacol., 28.
  6. L. Osborne, N. Solowij, K. Weston-Green, 2017, A systematic review of the effect of cannabidiol on cognitive function: Relevance to schizophrenia, Neuroscience & Biobehavioral Reviews. Volume 72, Pages 310-324.
  7. Watt, T. Karl. 2017, In vivo Evidence for Therapeutic Properties of Cannabidiol (CBD) for Alzheimer's Disease, Front. Pharmacol., 03.

קנאביס רפואי

טיפול בקנאביס רפואי

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here